יוגה

אש תמיד
| בית | אש תמיד | מיכל ולנסי | מאמרים | יצירת קשר | קישורים |

רפואה אינדיאנית

מאמרים

יסודות העבודה עם אש מקודשת
מיכל ולנסי, אפריל 2011

“A sacrifice to Brahman, indeed, is the laying of the sacrificial fires of the ancients.
Therefore let the sacrificer, having laid these fires, meditate on the self.
Thus verily the sacrifice become complete on the flawless.
Who is he that is to meditate upon? He who is called life. Of him there is this story.”
Maitri Upanishad, Chapter I

""מנחה לברהמן, אכן, היא הבסיס של כל סוגי אש הזבח של האבות בזמן העתיק. לכן, הנח לאדם שמעניק את המנחה, לאחר שהכין את האש, למדוט על העצמיות. כך נהיית המנחה למושלמת על המושלם. מי הוא זה שעליו יש למדוט? הוא שנקרא חיים. עליו מסופר הסיפור." מאיאטרי אופנישד, פרק I.

די להביט באש, על מנת לחוש את העוצמה הגלומה בתוכה, את הסכנה ואת הברכה הטמונה בתוכה, אבל האם זה רק זה? והאם יש משהו מעבר?

אני עובדת הרבה עם האש, ברבדים שונים. מתבוננת בה, חשה אותה, קשובה אליה.
דרך היוגה, המסורת האינדיאנית ובעיקר אינטואיציה פנימית חזקה לימדו אותי לקבל אותה כמורה שלי, מורה עתיקה ועמוקה.
אימון היוגה שלי, העבודה עם האש בסווט לודג', והעבודה עם האש במסעות חזון ובטקסי רפואה לימדו אותי שלמרות שלאש פנים שונות, המהות היא אחת, והקשר שלי עם האש על כל פניה, חייב להיות מבוסס על אותם העקרונות.
כי אחת המורה.
סבא אש - כפי שקוראים לו האינדיאנים - מלמד אותי בהתאם למקצב הפנימי שלי .

משחר ההיסטוריה בני האנוש ייחסו לאש עוצמה מיסטית.
דרכים רוחניות ודתות רבות קידשו את האש והשתמשו בה בטקסים ובפולחנים שונים על מנת ליצור חיבור עם האלוהים, עם האלים, עם העצמי, עם הבריאה.
עם זאת, בימינו, הידע העתיק כיצד לעבוד עם האש, כיצד ליצור את החיבור הזה, נשמר רק בחלק קטן מהתרבויות, בעיקר בתרבויות שהתעקשו לשמר ולקדש את החיבור עם הטבע.
המסורת האינדיאנית וגם המסורת ההינדית שימרו את הידע העתיק הזה, לימוד והתבוננות מעמיקה מלמדים שהעקרונות הם זהים, ההבדלים הם סמאנטיים בלבד.
גם היהדות קידשה את האש וישנן דוגמאות רבות לשימוש שמודגם בתנ"ך לעבודה עם האש בכדי ליצור חיבור עם האלוהים:
כאשר אלוהים נגלה אל משה לראשונה, הוא נגלה אליו באמצעות הסנה הבוער, בני ישראל הלכו במדבר אחרי עמוד האש, בבית המקדש בערה אש תמיד, את השבת מקבלים בהדלקת נרות.
עם זאת, עבודה מהותית של פולחן עם האש, כמעט ולא קיימת יותר ביהדות של ימינו, שלאחר חורבן המקדש, אולי מתוך החרדה מפאגאניזם שמקושר לעבודת אלילים וכוחות הטבע, למיטב ידיעתי בידע הזה כמעט ולא נעשה יותר שימוש.
סיבוב קטן במדורות ל"ג בעומר, חג האש היהודי, מדגיש שרבים מאיתנו שכחו את קדושת האש. גם אני, בילדותי, חגגתי כך את חג האש, זרקתי זבל למדורה, שרפתי בששון ספרי לימוד ומחברות, והבנים עשו כיבוי צופים.
אי הידיעה הזו, השיכחה, היא לא גזירה משמים.

התבוננות נוספת מראה שרובינו נמשכים אל האש. כשיש אש, אנשים מתאספים סביבה, רבים רוצים איתה קשר, לשים משהו בתוכה, להתבונן בה, להרגיש את חומה.
רובינו כמהים לדעת את האש, במידה כזו או אחרת.

עמוק בבטן כדור הארץ פועמת האש הגדולה, מתוכה נוצרת האדמה, מתוכה נובעים המים. והאש הזו, היא אותה האש שבוערת בשמש שלנו, אותה האש שפועמת בכל היקום שמכיל אותנו. אותה האש שפועמת בתוכנו. היסודות כולם, והאש בתוכם יוצרים את הרובד החומרי בעולם, את ההוויה הרב גונית כולה.

קיימת התמרה מכל יסוד לכל יסוד, ולכן ניתן להתבונן ביסודות השונים גם כהתגלמויות שונות של אותו הדבר.
האדמה היא אש מבטן כדור הארץ שהתקררה, המים הופכים לאוויר כשהם באים במגע עם האש של השמש, שהופך שוב למים כשהוא מתקרר, וחייבת להיות גם התמרה ישירה מהאש שבבטן כדור הארץ למים שבאוקיינוסים שמכסים את רובו.
הכל אותו הדבר, במצבי צבירה שונים שמתהווים זה אל זה בזרימה אינסופית.
ועם זאת, לכל מצב – לכל יסוד – איכויות מסוימות שבאות לידי ביטוי ואיתן אפשר לעבוד.
לאש יש כח, עוצמה, הפחד לעיתים מתלווה אליה ודרוש להתבונן בו ללמוד מתוכו, למצוא את האומץ כדי להתמיר את הפחד לעוצמה. יש לאש את היכולת לעזור לנו לשמור על הכיוון, על ההתכוונות.

בטקסט היוגי העתיק שצוטט בתחילת המאמר, ניתנה ההנחיה, להכין במדויק את האש הטקסית ואז למדוט על העצמיות, על החיים.
יש חשיבות לטקס, היות והוא עוזר לנו לזכך ולמקד את ההתכוונות.

לפני שנים, באי קטן בהודו, בביתו של המורה של המורה שלי לראג'ה יוגה, נערך טקס קטן, לציון תחילת החניכה שלי לראג'ה יוגה. נכנסתי עם מורי מהדב, לחדרו של מורו גורו ג'י שיוו צ'יטאן - ראגהו נאט בבה ג'י. החדר היה הסלון של הבית, וגורו ג'י הזקן ישב שם ליד אש מקודשת קטנה, והעניק ברכות לזרם אנשים בלתי פוסק.
בתורי התיישבתי ליד האש עם מורי מהדב, וביקשתי את ברכתו לדרך שאני בוחרת. גורו ג'י הביט דרכי והמשיך באותו הטקס שהוא היה כולו בתוכו, הניח משהו בתוך האש תוך כדי תפילה, ואז בירך אותי במבט ובמילים.
למחרת היום עם שחר, הגעתי שוב לביתו של גורו ג'י, שם התגורר גם מהדב. בבית היה גם מקדש לגאיאטרי, ולכן קודשה בו העבודה עם ארבעת היסודות.
מול האש המקודשת שעל המזבח במקדש נעשה כמידי יום טקס אש. גורו ג'י סובש זימר תפילות וסימן לי בעיניו מתי להגיש לאש מנחות שונות – אורז, עדשים, מים, סוגי מזון שונים.
לאחר מכן, המשיך בטקס קטן עבורי.
שבעה חודשים מאוחר יותר, בעיצומו של מסע פנימי עמוק שעברתי שם, בהנחייתו הטובה של מורי מהדב, הזמין אותי מהדב להשתתף בטקס רפואה אינדיאני, שנערך הרחק מהודו, בצרפת.
כך חשף אותי מורי, עם הליווי המאפשר המיוחד לו, לעבודה מקודשת נוספת עם האש, עבודה שמיועדת לאפשר ריפוי לקבוצה של אנשים.
כשישבתי בטיפי, בפעם הראשונה, מול האש המדויקת המופלאה שנשמרה כל הלילה, ידעתי שחזרתי הביתה.
ישבתי שם, מול האש, לקול פעימותיו הקצובות של תוף המים, ומדטתי על העצמיות, על החיים, על החיבור.
מאז הבנתי שאני תלמידה של האש, האש הפנימית והחיצונית, אחת הן.
ישנן דרכים לעבוד עם האש על מנת לתמוך ביצירת מצבי תודעה גבוהים, ועל מנת ליצור סביבה בטוחה ותומכת גם למעגל של אנשים בתהליך שינוי מצב התודעה.

אחת התכונות החזקות של האש, כתמיכה בשינוי מצב התודעה היא היכולת המטהרת שלה.
התהליך הפנימי של שינוי מצב התודעה כרוך בטיהור פנימי של רעשים, שמאפשר סוג של התבוננות מזוכך יותר.
שמירה על הכיוון הפנימי מתוך התבוננות, מיקוד ושקט פנימי – היא הדרך.
כלומר העקרונות המנחים בעבודה עם האש הפנימית והחיצונית הם: טהרה, כיוון ומיקוד.

השלב הראשון בהכנת המרחב הפנימי והחיצוני לעבודה עם האש המקודשת הוא טיהור. ועל המרחב הזה יש לשמור נקי כל הזמן.
העבודה עם האש החיצונית תתמזג בעבודה עם האש הפנימית.
הידע העתיק של המסורות שמקדשות את העבודה עם היסודות, תמיד מייחס חשיבות רבה לשמירת היסודות במצבם הטהור ביותר שניתן לשמור באופן טבעי.
מאידך, הבנת העוצמה של העבודה עם היסודות מביאה להבנה פנימית של קדושתם ושל חשיבות השמירה על טהרתם.
אם אנחנו מבינים שאותה האש שעליה אנו שומרים, בוערת גם בתוכנו, אנחנו יכולים להתבונן באש הזו, ולראות פנימה לתוכנו. ככל שנתמקד יותר, נעמיק יותר.
אם אנחנו מבינים באמת שאותה האש שעליה אנו שומרים, בוערת בהוויה כולה, אנחנו יכולים להתבונן באש הזו ולהתחבר מתוכה אל ההוויה כולה.
חשיבות הטהרה נגזרת מההבנות האלו.

הטהרה מתייחסת לרבדים שונים: פיסיים, מנטאליים ורוחניים.
במישור הפיסי, נכין מרחב נקי לאש ונשתמש בחומרי גלם נקיים.
בתרבות ההודית, נהוג להסיר את הנעליים במרחב האש המקודשת, בתרבות האינדיאנית חשוב ללבוש נעליים טובות שנוחות לעבודה עם האש במרחב המקודש, ולעומת זאת, מוגדר ומסומן מרחב סביב לאש שמיועד רק לשומר האש בעבודתו עימה.
גם מקום שמיועד רק לעבודה עם האש הפנימית כמו מקום לאימון ומדיטציה - הוא מרחב שיישמר נקי.
נעשה שימוש בעשבי מרפא וקטורות לטיהור המרחב המקודש. יוגים מתייחסים אל הגוף כאל מרחב האש המקודשת, ומטהרים את הגוף בטכניקות ניקוי שונות.
ההבדלים התרבותיים הם סמנטיים לדעתי, ומהות הכללים היא ליצור התכוונות להיטהרות, וגם לכוון את תשומת הלב לכך שבוערת אש מקודשת.

באש חיצונית - ניתן לאש לאכל את העץ הטבעי ולא את זה המעובד. לא נזרוק לתוך האש זבל, בדלי סיגריות, בעצם - לא נזרוק לתוכה שום דבר בחוסר תשומת לב.
נוכל להגיש דרך האש מנחות של עשבי מרפא, או מזון, או עצים - אבל נעשה את זה מתוך מודעות ובהתכוונות, ולא סתם כלאחר יד.
באש הפנימית – ניתן לגוף לעכל מזון נקי וטבעי, כמה שפחות מעובד, נשתה מים נקיים, ננשום אוויר נקי, נעבוד עם הגוף, אימון יוגה הוא דרך טובה לחיזוק האש הפנימית.

במישור המנטאלי, חשוב לשמור על ניקיון רגשי.
לאש יש את הכח ליצור את החיבור, ובכח הזה טמונה גם סכנה. אם האש מאפשרת לנו ליצור חיבור, מכאן שהכל מחובר. לכן, גם שימוש לרעה יצור השפעה, והיא תחזור גם אלינו בדרך כלשהיא.
כאשר אנחנו עובדים עם האש, חשוב לשמור על ניקיון מבחינה רגשית. הרגשות שילוו אותנו במהלך העבודה עם האש יותמרו למציאות. אם נעבוד עם רגשות קשים, נתחבר אל ההוויה מהמקום הזה.
זה נכון גם בעבודה עם האש הפנימית:
אם במהלך אימון יוגה נעבוד עם רגשות של כעס, הכעס הזה יתפשט בתוכנו באופן שעלול להיות אלים כלפינו, ולגרום למשל לפציעה. לכן מודגש הצורך לעבוד מתוך אי אלימות, ואי השתוקקות, מתוך קבלה עצמית.
נדרשת מודעות עצמית גם לגבי המחשבות שלנו, התחושות שלנו וגם לגבי הדיבור שלנו כשאנחנו נמצאים קרוב לאש, האש הפנימית (לדוגמה בזמן מדיטציה) והאש החיצונית (בפרט במרחב של אש מקודשת).
כשעולים רגשות קשים, טוב להתבונן בהם, ואז רצוי לנסות להתמיר אותם לרפואה, אחזור לנקודה זו בהמשך.

שמירה על טהרת מרחב האש היא שמירה על מרחב של אמת. חשובה ההקפדה על אמירת אמת ליד האש.
הבטחה שניתנת מול האש היא הבטחה שצריך לקיים. כל מה שנאמר ממקום של אמת ליד האש – יתקיים.
לכן מילים שנאמרות ליד האש הן שקולות ומדודות. בסביבת האש נדרשת מודעות לכל מילה, מחשבה ורגש.
גם היוגה מחייבת בצד האימון (–יצירת האש), כחלק מהיאמות - אמירת אמת. (יוגה סוטרות של פטנג'לי, II.30). עוד נאמר שם "כשאמירת אמת מושרשת בו – המעשים ופירותיהם נקבעים על פיו" (II.36 תרגום אורית סן-גופטה).

במישור הרוחני, אנחנו עובדים מתוך התכוונות. ההתכוונות שאיתה נעבוד היא הכיוון של החיבור שאותו אנו יוצרים. טהר הכוונה חשוב מאוד, ועלינו לזכור את הכיוון ולהתמקד בו לאורך המסע כולו, בהרים ובעמקים שבהם נעבור.
התכוונות לריפוי למשל, היא התכוונות מטהרת, היות והיא מאפשרת לנו להתבונן באמת מתוך חמלה וחסד.
במסורת האינדיאנית נהוג לעבוד עם האש מתוך התכוונות לריפוי. קיימת הקפדה על המילים שנשתמש בהן ליד האש. יש להימנע מפגיעה ולהשתמש ככל האפשר בחיבור שנותנת האש על מנת להביא לריפוי.
אחת הדרכים היעילות לטיהור רגשות היא באמצעות תפילה לריפוי.
התפילה לריפוי, מאפשרת לנו לחשוף את המקומות הכואבים והפצועים בתוכנו, ממקום שיש בו חמלה וחסד.
לדוגמה, אם קיים רגש של קינאה בתוכנו, אם במקום לתת לו לפרוח ולהתעצם באש, במקום להתמקד בקינאה מול האש, נתבונן בקנאה, ונתבונן גם מתוך הרבה חמלה ובאהבה באותו מקום פגוע בתוכנו, אותו מקום שחסר לו משהו, שיוצר את הקנאה, ואז נתפלל שיהיה לנו את מה שחסר לנו – זו פעולה שיש עימה ריפוי, זהו טיהור מסוים של הרגש הזה.
אם נתפלל לאיזון במקום הזה ולשביעות רצון, נהיה אפילו מדויקים יותר.

כאשר אנחנו עובדים עם האש הפנימית והחיצונית, ההתכוונות היא הכיוון – מיקוד מדויק של האש המקודשת, יכול לאפשר התמרה של מצבי תודעה, וגם התמרה של היסודות ממצב למצב.

עבודה עם האש יוצרת חיבור. החיבור הוא פנימה, לתוך אותו מקום בתוכנו שמחובר אל ההוויה האינסופית - אמא אדמה, אל התודעה האינסופית - אלוהים - הרוח הגדולה. כדי שהחיבור יהיה טוב הוא צריך להיות נקי.

חלק מהגדולה של האש היא היכולת הגלומה בה, לטהר. כאשר אנחנו עובדים עם האש בדרך זו, האש תעזור לנו להיטהר, ותחשוף בפנינו רובד אחר רובד את סודותיה, סודותינו.

חשוב מאוד לזכור בענווה את מקומינו ביחס לאש.
האש קיימת, קדושה וטהורה אם נכיר בכך וגם אם לא. אם נשמור עליה, וגם אם לא.
אנחנו לא מטהרים את האש, אנחנו לא מרפאים את האש.
כשאנחנו שומרים עליה טהורה, אנחנו עושים זאת עבורנו, לא עבור האש.
עבור הקשר שלנו עם האש, הפנימית והחיצונית.
בשביל שאנחנו נוכל להסיר מעצמינו את המחסומים שבתוכנו, ולהיפתח אל החיבור, שקיים בלאו הכי.

אולי יעניין אותך גם המאמר: למה אש תמיד



 

באמת המוחלטת     Om Tat Sat      Aho Mitakuye Oyasin      הכל מחובר